spacer
spacer
spacer
spacer
שימור חומות ירושלים
קורס שימור בארכיאולוגיה
התעדה למשמרים
New Integrated Knowledge based approachs to the protection of cultural heritage from Earthquake-induced Risk

ערים היסטוריות


עכו העתיקה


שימור מבנה המרכז הבינלאומי לשימור ע"ש העיר רומא, עכו העתיקה

עכו העתיקה- שימור, פיתוח, ופיקוח

מפרטים טכניים לשימור המורשת הבנויה בעכו העתיקה

"אולמות האבירים", שימור מרכז המסדר ההוספיטלרי

עכו העתיקה - עיר מורשת עולמית

טיפולוגיות בתי מגורים בעכו העתיקה

היבטים טכנולוגיים ומבניים בשימורה של עכו העתיקה

מפרט חלונות טריפור

שיקומו של מבנה לשימור (מבנה 50, גוש 10)

פיילוט שיקום רובע מגורים בעכו העתיקה
מרכז המסדר ההוספיטלרי, שימור "אולם האומנות"
יעל פורמן-נעמן, רענן כסלו, ערן מרדכוביץ


חצר המבנה העות׳מאני בתחילת פינוי העפר מהחצר המרכזית וחשיפת "אולם האומנות" (1992), מבט לדרום-מזרח. צילום: אבנר גלעד
"אולם האומנות" הפך עם השנים לזירת התנסות ולימוד של שיטות שימור ותהליכי שימור. הפעולות הנמשכות זה שני עשורים, כללו: ליווי עבודות חשיפה וחפירה ארכאולוגית, תיעוד וסקר, ניטור בעיות קונסטרוקטיביות, תכנון, ייצוב אלמנטים מבניים, שימור אבן ושחזור אלמנטים אדריכליים. ההתערבות באולם היא דוגמה לפעולת שימור אינטנסיבית, המשלבת שיקום מבני, פעולות שימור, פרשנות והצגה.
 
שיקום האולם כלל בנייה מחדש (רקונסטרוקציה) שמטרתה להשיב תכונות מבניות שלא נשתמרו. בנייה זו אפשרה לייצב את המבנה ולעצור את תהליך ההתפרקות שלו, ובכך לאפשר הן את חשיפתו הן את הצגת איכויותיו למבקרים.

פעולות השימור ב"אולם האומנות" (1996), מבט לדרום-מזרח. צילום: רענן כסלו
חשיפת האולם החלה בסוף שנות ה-50 למאה הכ'. בשנת 1967 נפתח מעבר דרך האולם שאפשר למבקרים להתרשם מהמבנה. המעבר היה אז מעל שפכי העפר, בגובה של כשלושה מטרים מעל מפלס הרצפה המקורי (החשוף היום).
 
בראשית שנות ה-90 התערער מצבו הקונסטרוקטיבי של המבנה. הדבר ניכר בסדיקה של קמרונות האולם ובגלישת אדמה וחומרי מליטה ממילואת הקמרון אל חלל האולם. מעקב שנמשך כשנתיים הראה החמרה עקיבה בסדיקה, לפיכך נסגר האולם ונמנע מעבר המבקרים בו. זיהוי התזוזות במבנה הוביל להחלטה לנקוט פעולה מיָדית, שמטרתה להוריד את העומס מעל הקמרונות. לצורך כך נערכו חפירות בדיקה ארכאולוגיות בחצר הכלא שמעל "אולם האומנות". פעולה זו הייתה למעשה תחילתו של תהליך חשיפה רחב-היקף של המרכז ההוספיטלרי, ושימשה מנוף להמשך השימור והפיתוח כדי להרחיב את פעילות התיירות באתר. 

תכנית "אולם האומנות" (2013). עיבוד גרפי: יערה שאלתיאל, ערן מרדכוביץ
האולם, נחשף ברובו בין השנים 1991 – 1996, אז ניצב שוב כחלל פתוח אם כי הרוס בחלקו. בשל מגבלות הנדסיות נמשכה חשיפת הפינה הדרומית-המזרחית שלו עד ראשית שנות האלפיים. מספר חפירות ארכאולוגיות בתוך האולם חשפו שרידים של מבני ציבור מהתקופה ההלניסטית, ללא קשר מבני לאולם.
 
 

חצר המבנה העות׳מאני בתחילת פינוי העפר מהחצר המרכזית וחשיפת "אולם האומנות" (1992), מבט לדרום-מזרח. צילום: אבנר גלעד
 
גורמי הבליה וההרס, שפעלו במבנה מאז הקמתו וביתר שאת במשך שבע-מאות שנה, מאז הכיבוש הממלוכי ונטישת המרכז ועד היום, הותירו את האולם במצב של התפוררות קשה של חומרי הבנייה. גם התפרקות מרכיבי המבנה איימו על המשך יציבותו. מצבו הפיזי המסוכן וגם התערערותו של המבנה העות'מאני שהוקם מעליו חייבו, כאמור, התערבות מיָדית. עם חשיפת האולם, בשנת 1996, נערך תיעוד אדריכלי וטכנולוגי של מרכיבי המבנה וסקר פיזי-הנדסי, ושניהם שימשו בסיס לקבלת החלטות באשר לאופן השימור באולם ופיתוחו.

חתך 1-1. עיבוד גרפי: יערה שאלתיאל, ערן מרדכוביץ
האולם מתאפיין בתכנון מודולרי. מידותיו 45.5 × 32.2 מ׳. הוא עשוי ממערכת של 24 קמרונות צולבים, השעונים על אומנות מסיביות. מידותיו של כל קמרון כ- 8 × 8 מ׳ וגובהו אף הוא כ- 8 מ׳. טכנולוגיית הבנייה אִפשרה ליצור חלל רציף ומרשים מאוד בממדיו. האולם נבנה, כמו המרכז ההוספיטלרי כולו, מאבן כורכר מקומית בעלת חמש פאות מהוקצעות. חומר המליטה, ששימש בין האבנים ובליבת האומנות והקירות, הוכן על בסיס סיד ותוספים, כגון: אפר, צדפים, אבן גיר וכורכר. קמרונות האולם היו מטויחים, ואילו הקירות והאומנות ניצבו באבן חשופה.

חתך 2-2. עיבוד גרפי: יערה שאלתיאל, ערן מרדכוביץ
מצב השתמרות ירוד אפיין את האולם כולו. הקמרונות הצפוניים והדרומיים התמוטטו. קמרון נוסף התמוטט במהלך החפירה. גם בקמרונות המרכזיים של האולם ניכר חוסר יציבות. עם מרכיבי המרכז ההוספיטלרי שנחשפו נמצא "אולם האומנות" במצב ההשתמרות הבעייתי ביותר. תנאי האקלים והסביבה, הרס מכוון, חלחול מי נגר אל תוך מרכיבי המבנה ונזילות על פניהם גרמו לבליה ולהרס של המבנה. עומס לא מתוכנן, שנוצר בעקבות הבנייה מהתקופה העות'מאנית הוביל לדפורמציות של המבנה, והיה גורם חשוב בתהליכי הבליה וההרס של האולם.

הפינה הדרומית-המזרחית של "אולם האומנות" בזמן החשיפה. צילום: רענן כסלו
"אולם האומנות" הציג בעיות השתמרות דומות לאלו שנתגלו באולמות אחרים במרכז, אך במבנה זה הן היו חריפות הרבה יותר וניכרו בכל מרכיבי הבנייה. השלב המתקדם של הבעיות הוביל לתהליך של התפרקות המבנה.
  
מרכיבי האולם ששרדו נמצאו במצב של בליה אקוטית של אבן, מעיכה, סדיקה והתפרקות של האומנות הנושאות את קמרונות האולם. במצב השתמרות זה, עם אבדן הסכֵמה הסטטית של המבנה וללא התערבות מיָדית ועמוקה, המשך קיומו של האולם היה נתון בסכנה, שאיימה גם על יציבות המבנה שמעליו והמבנים הצמודים לו.

יציקת קמרונות ועמודים מבטון. צילום: יעל פורמן-נעמן
שימור האולם ושיקומו
 
במהלך החשיפה התעורר צורך לייצב את המבנה כדי לאפשר את המשך החפירה בו ואת פינוי שפכי העפר. קידוח בשפכי האדמה ויציקת כלונסאות בטון בתוכם לייצוב המפלס העליון, אִפשרו להמשיך ולבצע את עבודות החשיפה והשיקום בחלק הצפוני-המזרחי של האולם. לאחר פעולות ההצלה והייצוב, אפשר היה להמשיך בתכנון עבודות השימור ובתכנון פרוגרמת התיירות. רמות ההשתמרות השונות של מרכיבי האולם הובילו לרמות התערבות אחדות ולמגוון פתרונות בשימוש בחומרי בנייה כמו אלה שבמקור ובחומרים מודרניים. שימור האולם הפך למעין מעבדת ניסוי.

חיזוק אומנה בחגורת בטון. צילום: יעל פורמן-נעמן
שני פתרונות עיקריים נתנו מענה לייצוב ההנדסי של האולם. האחד הוא השבת הסכֵמה הסטטית של האולם כמערכת מבנית. השני הוא ניתוק הסכֵמה הסטטית של המבנה העות'מאני שנבנה מעל האולם. הפתרונות שיושמו לצורך הייצוב ההנדסי הם: יציקת כלונסאות כדי לתמוך את הפינה הצפונית-המזרחית של המבנה העות'מאני; יציקת מערכת קורות-תמך מבטון כדי לתמוך את הארקדה הדרומית של המבנה העות'מאני; בנייה מחדש של הקמרונות הצפוניים ביציקת בטון וביציקת עמודים כתחליף לאומנות השדה; חיזוק אומנות השדה בחגורת בטון ובהמשך במעטפת עשויה מתכת בחלק האולם שלא קרס; יציקת מערכת כלונסאות וקורות לשחזור קונסטרוקטיבי של הסכֵמה הסטטית בחלקו הדרומי של המבנה בשלב הראשון, בנייה מחדש של קמרונות בבטון בשלב השני ושחזור האבן באומנות הקצה והשלמתה.

מעטפת ממתכת סביב שרידי אומנות השדה, מבט לדרום-מזרח (2005). צילום: יעל פורמן-נעמן
 פעולות ההתערבות ההנדסית ניכרות בחלל האולם.מערכת הכלונסאות התומכת את האולם אִפשרה את חשיפת החלל במלואו והשיגה את ייצובו, אך היא מפרה את המקצב האחיד של מרכיבי החלל שנבנה במאה הי"ג.
 
הטיפול באומנות
 
התמוטטות אומנה ובסיס קמרון במהלך החפירה (1995), הבהירה את הצורך הדחוף בייצוב המבנה. נדרש, אם כן, פתרון מיידי לייצוב האומנות. רק בשלב מתקדם יותר של תהליך שיקום האולם ושימורו ניתנה הדעת על התוצאה האדריכלית ונערכה התערבות מתקנת. שלושה פתרונות יושמו במהלך הפרויקט לייצוב אומנות השדה ששרדו ולמניעת התמוטטותן:

שחזור אומנת קצה. צילום: רענן כסלו
א. חיזוק בחגורות בטון היקפיות. חגורות אלה נתנו מענה הנדסי, אך פגמו באיכויות האדריכליות המקוריות של בניית האבן. יציקות אלו נוסרו, פורקו והוחלפו במעטפת תומכת ממתכת, החובקת את שרידי האומנות ומשחזרת את הנפח המקורי של האלמנט כמעט במלואו. שרידי האומנות חוזקו באמצעות הזרקת חומרי מליטה. שלב זה כלל קידוח חורים לעומק של כ- 1.5 מ׳ אל ליבת האומנה דרך יציקות הבטון, השחלת צינוריות והזרקה מכנית של חומר מליטה. פעולת השחזור בוצעה בשלבים, הסרת מעטפת הבטון בוצעה בניסור רצועות של 0.5 – 1.0 מ׳, מהבסיס לכיוון נדבך הכרכוב; הותקנו תמיכות זמניות ונוצק 'דֶּבֶּש' בין חבק המתכת החדש לבין שרידי האומנה. בעיצוב פרט המעטפת החדש שולבו מוטות אופקיים­­­ המסמלים את גובה נדבכי האבן. התלבטות המתכננים הייתה האם להשאיר את המצב כפי שהוא, המדגיש את ההתערבות המודרנית, או לצפות באבן או בחומר אחר שמטרתו לתת את תחושת החומר המקורי.

שחזור אומנות הקצה. צילום: יעל פורמן-נעמן
שלא כמו אומנות השדה ששוקמו בחומרים מודרניים, הושב תפקידן הקונסטרוקטיבי של אומנות הקצה בשימוש בטכנולוגיות המקוריות. עיקר ההתערבות בהן נעשתה באבן ובחומרי מליטה על בסיס סיד. במספר מקומות הושתלו פינים מפיברגלס, כדי לעגן אבנים חדשות אל אבנים מקוריות.

מצבי ההשתמרות המגוונים הובילו לרמות התערבות שונות, ובהן ייצוב ושימור מינימלי, השלמות אבן ועד שחזור מלא של האומנה. סיתות האבנים לצורך שחזור והשלמה בוצע בשני שלבים, תחילה סיתות להתאמת צורה ולאחר מכן עיבוד פני האבן. כדי להגיע לתוצאה דומה ככל שניתן למקור, נעשה שלב העיבוד הסופי בעבודת השחזור בסיתות ידני בעזרת כלים שטוחים — גרזן ואזמלים, סיתות אלכסוני במניפה קלה בדומה לשיטת הסיתות הצלבנית ובכלי עבודה הדומים למקור.

אומנת קצה, ייצוב ושימור מינימלי. צילום: רענן כסלו
 הטיפול בקמרונות
 
שדות הקמרון המקוריים ששרדו יוצבו. כאמור, הקמרונות הצפוניים של האולם נוצקו מחדש מבטון, ואת מקומם של הקמרונות הדרומיים החליפה קונסטרוקציה של עמודים, קורות ותקרות שטוחות. אלו שחזרו תחילה את הסכֵמה הסטטית של המבנה, מאוחר יותר נוצקו במקום קמרונות בטון.

כלונסאות וקורות בטון להשבת הסכֵמה הסטטית של המבנה. צילום: רענן כסלו
ייצוב הקמרונות החל בפיילוט לבדיקת אופני ההתערבות. ראשית נערכו סקר לזיהוי הבעיות, בדיקות לחות ומלחים וניטור סדקים. ההתערבות הפיזית בקמרונות כללה ניקוי והזרקה של חומרי מליטה אל תוך הסדקים והחללים הפנימיים: ניקוי יבש של סדקים בעזרת חוטי מתכת; ניקוי רטוב בהזרקת מים; החדרת צינוריות לצורך הזרקת חומרי מליטה אל תוך הסדקים והחללים הפנימיים; התקנת תמיכות זמניות למניעת דחף וצניחה

יציקה המדמה את נפח האומנה המקורית. צילום: יעל פורמן-נעמן
בקיר הצפוני שהשתמרו בו מילואות לגובה של 2– 3 מ׳ בבנייה לא סדורה,  יוצבו המילואות המקוריות והוגבהו באמצעות השלמות דֶּבֶּש. כאן, למטרת הפיתוח התיירותי - החשכה ומיזוג- נסגרו הקשתות שמעל קיר המילואה בקיר מסך. בקיר המזרחי שבו שרד בסיס המילואה המקורית בלבד ועליו נבנתה השלמה בתקופה מאוחרת, חוזקה המילואה המאוחרת בבניית דֶּבֶּש. הקיר הדרומי ממזרח, הוא קיר "האולם היפה", בנוי באיכות גבוהה ומצב השתמרותו בהתאם. לעומת זאת, שלוש המילואות נמצאו בבליית אבן מתקדמת. בשימור מילואות אלו הייתה כוונה ראשונית להציג אותן מתוך נאמנות לממצא, כלומר למצב השתמרותן, ובהתאם לזה לא בוצעו השלמות אבן אלא רק פעולות לשימור החומר המקורי והשלמת חומרי מליטה. עם בניית מערך הקמרונות הדרומיים התעורר צורך הנדסי בשחזור אומנות הקצה.

כלונסאות בטון לתמיכת המבנה העות׳מאני (2008). צילום: יעל פורמן-נעמן
לסיכום, "אולם האומנות" הוא המקום שזכה להתערבויות האינטנסיביות ביותר, והוא משקף קשת רחבה של התערבות בשימור, משימור מונע ועד בנייה מחדש ביציקות בטון ובפלדה.
 
היקף השרידים ב"אולם האומנות" ומצבם שימש כר פעולה נרחב במונחים של פרשנות, תצוגה ושפת ההתערבות. עומק פעולות השימור נקבע לפי מצב ההשתמרות ולפי אופי הפעילות העתידה להתרחש במקום. אלו התוו את תהליכי קבלת ההחלטות בדבר אופי הטיפול באולם.
 
בשימור "אולם האומנות" נעשו פעולות מגוונות לייצוב קונסטרוקטיבי, לשימור אבן ולשחזור אלמנטים. הגישה בשימור האולם ביקשה לתת מענה לצורכי השימור וליצור הבחנה בין אופני הטיפול בחומר מקורי או שחזור בטכנולוגיה מקורית או לחילופין השלמת נפחים בבנייה חדשה.

שימור אומנות הקצה בקיר המערבי של "אולם האומנות" (2005). צילום: יעל פורמן-נעמן
מצבי ההשתמרות המגוונים באולם הובילו לפתרונות לא שגרתיים דוגמת יצירת הפרדה מבנית בין המפלסים, יציקת תמיכה מבטון לאגף הדרומי של המבנה העות'מאני, ובשלב מוקדם ביציקת מערכת קורות ועמודים לשחזור הסכֵמה הסטטית של האולם. מן ההיבט האדריכלי-שימורי ההתערבות יצרה מגוון מצבים חדשים, ובהם מופע השחזור באבן חדשה, ומתח ויזואלי בפער שבגובה פני האבן בין ישן לבין חדש.

שימור פתח חלון ושחזורו. צילום: יעל פורמן-נעמן
פעולת השימור והשחזור של אומנות הקצה יצרה מסה גדולה של אבן חדשה ביחס למסת האבן המקורית. כבר בשלבים מוקדמים של פעולה זו עלו שאלות בדבר הצורך בשחזור ומידתו הרצויה. הקריטריון המנחה היה שכל אבן שאיננה מתפקדת מבחינה קונסטרוקטיבית תושלם או תוחלף באבן חדשה, במידותיה של האבן המקורית. בשל מצב ההשתמרות הירוד נדרשה השלמה של אבנים והחלפה של אבנים. כתוצאה מכך בולטת כיום בחזות האולם האבן החדשה, תוצאה הצפויה להתמתן במהלך הזמן עם היווצרות פטינה והתפתחות תהליכי בליה טבעיים על פני האבן.

אולם האומנות" בעת התקנת החוויה התיירותית, מבט לצפון-מזרח (2013). צילום: יעל פורמן-נעמן"
בשלב הפיתוח התיירותי של האולם עלה צורך לייצר קריאת חלל ברורה יותר ולמתן את המופעים השונים. לפיכך הוחלט על שחזור נפחי של הקמרונות החסרים, להוציא הפינה הדרומית המזרחית שנותרה פתוחה מתוך כוונה להותיר זכר להיסטוריה המבנית, השימורית וההנדסית של האולם. לאחר התלבטויות רבות הוחלט, כי בניית הקמרונות תבוצע בבטון, במתווה הגאומטרי המשוער שלהם. פעולה זו הייתה אתגר שימורי והנדסי בשל הגאומטריה האי רגולרית, החיבורים בין המקורי לחדש והצורך לתמוך את הקמרונות החדשים על מרכיבי המבנה הקיים. כיום ניכרת אחידות רבה בין האזורים שבהם שוחזרו קמרונות, והמתווה הגאומטרי המקורי של האולם ברור יותר.

מגוון ההתערבויות הניכרות באולם ונוכחותן של תקופות שונות בו, למן התקופה ההלניסטית ועד ימינו, חושפים את המבקר בו למורכבות הרבה בשיקומו של מונומנט היסטורי זה ובשימורו.
 
 
 "אולם האומנות" בעת התקנת החוויה התיירותית, מבט לצפון-מזרח (2013). צילום: יעל פורמן-נעמן
 

 
 
הערה: מאמר זה פורסם לראשונה בשנת 2009, בספר "אולמות האבירים", שימור מרכז המסדר ההוספיטלרי בעכו העתיקה. ירושלים: רשות העתיקות. העדכון ב-2013 נערך עם אדר' ערן מרדכוביץ.
 

site built by tetitu
 קרדיט