תהליכי שימור שבהם מעורבת הקהילה מאפשרים לקהילה להכיר את ערכי המקום, להבין את חשיבותם, לפתח תחושת גאווה מקומית וזיקה למקום, וכתוצאה מכל אלו, לקחת אחריות על המקום. התהליך מתחיל בהכרת ערכי המקום, המוחשיים והלא מוחשיים וביטויים בשטח. מתוך כך הקהילה לומדת ומלמדת את חשיבות ערכי 'המקום', חשיבות השמירה על משאבים אלה והעברתם לדורות הבאים. בשלב זה הקהילה מתחילה לפתח זיקה ל'מקום' ומתחילה להתפתח תחושת גאווה מקומית. תחושה זו, מובילה לאחריות של הקהילה על ערכי 'המקום' ועל ביטויים הפיזי בשרידים הארכאולוגיים. הנחת העבודה היא כי בסוף התהליך הקהילה תיקח אחריות על המקום ובכלל זה הרשות המקומית תפתח מחויבות לשמירת 'המקום'. תהליך זה מאפשר ליצור מנהיגות אזרחית סביבתית.

 

· הכרת ערכי המקום המוחשיים והלא מוחשיים וביטויים בשטח: שרידים ארכאולוגים והיסטוריים, צמחייה, נוף וכדומה.

 

· הבנת החשיבות של שמירה על משאבי המקום והעברתם לדורות הבאים.

 

· פיתוח זיקה למקום ותחושת גאווה מקומית.

 

· פיתוח תחושת אחריות סביבתית לערכי המקום.

 

· לקיחת אחריות של הקהילה והרשות המקומית על המקום. 

 

בשנים הראשונות לאחר קום המדינה התפתחה תופעה של קטיפת פרחי בר, מעיד על כך קול קורא שפורסם בשנת 1953 ובו נכלל פרק ששמו "ההגנה על פרחי הבר". בין היתר נאמר בו: "עדים אנו לתופעה המעציבה שתינוקות וקשישים יוצאים בשעות הפנאי לשדות, לגבעות ולהרים, עטים על פרחי הבר וקוטפים אותם שפע שפעים. הם מלקטים צרורות כבירים של פרחים רעננים, ולרוב יבלו הפרחים בטרם יגיעו אל האגרטל" (פז 2008). את שינוי המצב הובילו שני אנשים שאפשר להגדירם "משוגעים לדבר", עזריה אלון ועוזי פז, שניהם יחד הובילו תכנית לימוד בגני הילדים בכל הארץ. תכנית זו הופצה באמצעות הילדים להוריהם. על פי טענת אלון (1988), בתוך מספר שנים צמח צבא של ילדים שחונך על אי קטיפת פרחי בר. הורים שיצאו עם ילדיהם לטיול הופתעו כאשר הקטנים הללו החלו לחנך אותם שאסור לקטוף. פעילות זו בשילוב מהלך תחיקתי, הובילו להפסקת קטיפת פרחי הבר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לסיכום, תכניות לשילוב קהילה בתהליך שימור והגנה על מורשת תרבות, מובילות ליצירת גרעין קהילתי התומך בפעולות השימור ובכך ליצירת תמיכה ציבורית רחבה בו (McManamon & Hatton 2000). תכניות מסוג זה מצריכות זמן רב, שינוי דפוסי חשיבה וביסוס השינוי התודעתי המצופה מן הקהילה ומהרשות המקומית כלפי שימור המורשת המקומית כחלק מהתנהלותה בהווה ובעתיד. הרחבת המעורבות הקהילתית ממעגל בתי הספר למעגלי מעורבות אחרים בקהילה תוביל לזירוז התהליך, לביסוסו ולחיזוק הקשר בין הקהילה למקום ולהפיכת המקום לחלק מחיי הקהילה.

 

 

 

אלון עזריה, 1988,שמירת פרחי הבר, טבע וארץ, כתב עת לטבע וידיעת הארץ, ל'

חמו ערן, 2012, מעורבות קהילתית בתהליך שימור בר-קיימא של אתרים ארכיאולוגיים ברשויות מקומיות, מקרה מבחן – תל יקנעם, עבודת גמר מחקרית (תיזה) אוניברסיטת חיפה.

טל טלי, 2009, חינוך סביבתי וחינוך לקימות, ירושלים

פז עוזי, 2008, לעבדה ולשמרה, שמירת טבע בישראל, ירושלים