מקור המילה "שיקום" הוא בתחומי הרפואה והמשפט, על פי רוב מדובר בשיקום חולים או שיקום אסירים המוגדר כתהליך הנותן לאדם עם לקות, נכות או מוגבלות הזדמנות להגיע לרמה אופטימאלית של תפקוד בקהילה ולעצמאות בתחומי החיים העיקריים: תעסוקה, חברה, משפחה ודיור. מנקודת מבט זו, מטרת השיקום היא שיפור היכולות של האדם ויצירת שינויים סביבתיים שיאפשרו להשיג עבורו את איכות החיים הטובה ביותר מתוך ראייה מערכתית של האדם, משפחתו וקהילתו.

מונח נוסף המלווה את השיקום הוא העצמה. משמעותה המקורית של המילה היא: צורה של ייפוי כוח, במשמעות של אישור לפעול בשם החברה, מעין האצלת סמכויות במישור החברתי, הניתנת לפרט מסוים. בהתאם, העצמה קהילתית היא תהליך היחלצות של אנשים בעלי מאפיין קריטי משותף ממצב של חוסר אונים למצב של יכולת רבה יותר לשלוט בסביבה ולקבל החלטות באשר לעתיד. תהליך ההעצמה הקהילתית מוכר לעובדים קהילתיים, לפעילים ולמנהיגים בקהילות, כמו גם לחברי קבוצות תמיכה עצמית ולאנשי מקצוע המסייעים בהקמתן של אלה.

עכו. קרוב ל-50,000 תושבים חיים בעכו כיום, מתוכם כ-29% ערבים. האוכלוסייה הערבית מתגוררת בעיקר בעכו העתיקה, בשכונת ולפסון ובשכונת "ברבור" הבלתי מוכרת. בנוסף, משפחות בודדות מתגוררות בשיכון המזרח ובצפון העיר.

מאפייניה הסוציו-אקונומיים של האוכלוסייה הערבית בעכו העתיקה הם: מצב כלכלי- חברתי קשה, אחוז גבוה של אבטלה ורמת חיים נמוכה; תרבות "עוני" נפוצה; מנהיגות חלשה; מסחר ושימוש נרחב בסמים, יחד עם חוסר מעש וחוסר טיפול בתופעה.

מאפיינים אלו מובילים לשקיעה כלכלית-חברתית מתמדת: החזקים בורחים ממנה ועוברים להתגורר בעיר החדשה; הידרדרות במצב הביטחון האישי, לראיה - עכו נכללה באזהרה חמורה שפרסם משרד החוץ האמריקאי לתיירים בפברואר 2006, לפיה בעכו מתנהלת מלחמת כנופיות; הידרדרות מערכת החינוך הערבית וירידה בהישגי התלמידים; תחושת ניכור, התושבים הערבים אינם מרגישים שהעיר היא עירם. בנוסף, אנו עדים להתפשטות תרבות הנרגילה: בעכו העתיקה נפתחו בזה אחר זה יותר משמונה בתי קפה המיועדים לעישון נרגילה, בהם גם קטינים רבים. תופעה זו, כמו הרבה אחרות נתקלת בחוסר מעש והתעלמות מטעם הרשויות.

שמות בעלי אופי צלבני-יהודי

המצב בעיר גורר שרשרת של דפוסי התנהגות שליליים ובהם: ונדליזם, השלכת פסולת ברחובות, חוסר אכפתיות מופגנת ויחס בלתי אדיב ובלתי אוהד למבקרים, שעלול להבריח את התיירים מעכו לשנים ארוכות.

לצד התעלמות הרשויות מתושביה הערבים של העיר העתיקה, אנו עדים למאמציהם לשכתב את ההיסטוריה ולשנות את זהותה של העיר. הדבר בא לידי ביטוי בשלוש מגמות מרכזיות:

הראשונה: שינוי שמות הרחובות והכיכרות המרכזיים בעיר העתיקה לשמות צלבניים, יהודיים ורומיים, לצד התעלמות טוטאלית מהמסורת וההיסטוריה של תושבי העיר הערבים. מגמה זו מדגימה את הניסיון להנציח צביון יהודי – צלבני ולמחוק מאפיינים ערביים – אסלאמיים. אציין לדוגמא את רחוב המלך בולדווין, רחוב יוליוס קיסר, רציף הרמב"ם (הנמל), רחוב מרקו פולו, את הכיכרות ונציה, גנואה ועוד;

השנייה: הפרטת בנייני ציבור, לעומת שימור בניינים בעלי ערך נדל"ני (שכונה 10 מול הים) יש הזנחה בבנייני הציבור האמורים לשרת את הקהילה הערבית בעכו עתיקה כדוגמת: בניין הקוויקרז, בניין "הסראיה, ו- "בית ויצ"ו". זה האחרון, ששימש משך שנים מרכז העשרה לאם ולילד כזרוע של המתנ"ס, "עלה" יום אחד באש ועד היום לא ידוע מי הצית את המבנה, הקומה העליונה נמכרה ליזם, לאחר מכן הקומה התחתונה נמכרה גם היא!!!.

הזנחת אתרים, החמאם הקטן

השלישית: הזנחת אתרים בעלי זיקה לתרבות המוסלמית- ערבית כדוגמת החמאם הקטן.
כאמור, פעולת הרשויות מתאפיינת בחוסר התייחסות לתושביה של העיר, בחוסר שיתוף תושבים ובפעולה בדרך של הנחתה ולא בדרך של הידברות.

על אף רגשות היאוש, חוסר ההזדהות והניכור בעיר, חלק מהתושבים אימצו מסלול בלתי שגרתי של התפתחות-פניה לעולם האמנות. מעכו העתיקה יצאו ההרכבים המוסיקליים המצליחים ביותר בחברה הערבית בישראל, כגון (וואלאעאת, זמאן, MWR); ציירים ופסלים נודעים ברמה בינלאומית, סופרים, משוררים ואנשי תקשורת רבים הם עכואים.
ברצוני להדגיש כי העכואים אינם מתנגדים לפיתוחה של העיר, אלא שהם רוצים להיות שותפים לתכנון ומעורבים בתהליכים.

סטודיו אמנים

מה ניתן לעשות? השיקום החברתי, הוא אינטרס משותף הן לתושבים והן לרשויות, ויכול להביא רווח גדול לחברה בכללותה. פיתוח מנהיגות - לאו דווקא פוליטית - היא דרך חשובה לשיקום חברתי. בעכו קיימות גם דוגמאות למאמצים ופעילויות הראויים לציון בהקשר של שיקום חברתי, אציין שתיים:

התארגנות אזרחית: דוגמא בולטת היא ההתארגנות בשכונת וולפסון המעורבת, התושבים בה הצליחו לבנות בכוחות עצמם מרכז קהילתי יהודי - ערבי. דוגמא נוספת היא עמותות ופעילויות של נשים הכוללות ארגון קורסים ליזמות עסקית נשית ומענקים לנשים לשיפוץ בתיהן.

ועדי הורים: התארגנות זו, בסיוע של ארגונים מקומיים הביאה להישג המרשים של בניית בית הספר הערבי החדש, לראשונה מזה עשרות שנים.

ההרכב המוסיקלי וואלאעאת בהופעה בעיר

לסיכום, הדרך לשיקום חברתי עוברת בין הרשויות לבין האזרח. המאמץ חייב להיות משותף ומכוון, תוך שיתוף מלא של התושבים בתכנון הפיתוח של העיר והסרת החשדות מלבותיהם. לשם כך דרושים משאבים והפניית תקציבים ותמיכה בארגונים ובעמותות שאינם ממשלתיים.
בדרך זו יש להגות, לערוך ולבצע תוכניות לפיתוח ולשיקום חברתי, תוך ניסוח החזון והגדרת מטרות ויעדים. שלהשגתם נדרש בין היתר לארגון וביצוע קורסים תעסוקתיים, לימודיים, תיירותיים ועוד. כמו כן, לארגון וביצוע חוגים ופעילויות בתחומי הספורט, החברה, התרבות והאומנות.