העולם המקצועי של שימור המורשת התרבותית הבנויה בישראל, עולה היום מדרגה נוספת. הקהילה המקצועית מעניקה היום תעודות המהוות הכרה ביכולת מקצועית אישית בשימור המעשי.
ראשית, אני מבקש לציין את בעל הרעיון המקורי והיוזם של הקורס הזה, ראש מינהל שימור ברשות העתיקות – רענן כסלו. את הגופים הציבוריים שחברו יחדיו. את מנהלי הקורס בפועל: מיכה כהן ושלי אן-פלג שניהלו את הפרויקט באופן ראוי לציון. את איכות המשמרים המשתתפים שהינם חלק מחוד החנית בביצוע הפיזי.
היה לי לעונג להשתתף בתהליך הזה.
התעודה עצמה הינה רק נייר, אך משקלה רב ביותר. משום שהיא נושאת בחובה גם אחריות. אחריות זו מועברת היום למקבלי התעודה.
עיקר ההכשרה הנוכחית לא היה דווקא ידע מקצועי או טכניקות ביצוע. לימדנו גישה. לימדנו זהירות, צניעות, כיבוד העבר, המתבטא בחומר ובערכים הטכנולוגיים הקדומים.
אני מניח, כי לפחות רוב הנוכחים כאן, מסכימים על הבעייתיות הקיימת במציאות המקצועית שלנו: החוסר במוסדות הכשרה טכניים, החוסר בסטנדרטים אחידים, החוסר בבקרת איכות ובגורם מבקר ואוכף, מאפשר לכל מאן דכפין לעסוק בשימור ללא קשר ליכולות מוכחות, ללא קשר לניסיון או הכשרה. בקיצור, חושך מקצועי.
היום הזה מהווה צעד ראשון בדרך אל האור שבקצה המנהרה. כאן לפניי, יושבים משמרים מורשים לעומת כל האחרים שעדיין לא.
חלק גדול מן המשמרים בארץ אינם חלק מארגון ממשלתי או ציבורי, ורובם הינם קבלני ביצוע עצמאיים. מצב המייצר תחרות על עבודה. איזה מנגנון יבטיח התנהלות מקצועית ראויה של קבלנים/אנשים פרטיים? איך נמנע תחרות פרועה ומזיקה על פרויקטים? האם השיקול העיקרי בתחרות כזו ימשיך להיות רק כסף?
שוקה דורפמן ז"ל, מנהל רשות העתיקות עד לאחרונה, ציין בהזדמנויות רבות כי תחרות היא עניין חיובי. היא מאפשרת חידוד והתמקצעות. מאידך, תחרות ללא ספר חוקים בסיסי המקובל על הקהילה, מובילה לכאוס.
הקורס המקצועי המסתיים היום בא לספק מענה לשאלות הללו. הנחלת כללים ונורמות, בשפה מקצועית אחידה ותוך שיתוף רחב ככל האפשר. אך יעד זה מותנה בהסכמה רחבה ובאימוץ הכללים והמגבלות על ידי כל אחד מאיתנו.
גם לאחר מיצוי התהליך הנוכחי, האחריות המקצועית תהיה מונחת על כתפי המשמר הטכני הבודד. היזמים יביאו חזון ותקציבים, המנהלים יחליטו, המתכננים יתכננו, אך התוצר הפיזי הינו תמיד תוצאת מגע ידו של המשמר בשטח.
עדיין אין מערכת אכיפה שתבטיח את היישום הפיזי של עקרונות השימור. עקרונות כגון: התערבות מינימאלית, הפיכות, שמירה על אותנטיות, הקפדה על תהליך השימור המקובל ועוד.
לכן, אנו, כמשמרים המכבדים את עצמם ואת המקצוע, צריכים לקבל על עצמנו את המחויבות להתנהלות מקצועית ראויה, שקופה, משתפת, לויאלית, פתוחה לביקורת והוגנת, גם בעולם תחרותי. רק כך נוכל להשיג את המטרות של שימור המורשת התרבותית הבנויה גם לדורות הבאים.
תודה רבה ובהצלחה לכולם.
יורם סעד, ראש ענף ביצוע
מינהל שימור, רשות העתיקות
25 בנובמבר 2014
