פברואר 2013. בסופה של עוד ישיבה, אחת מני רבות בשנתיים האחרונות, מודיעה יו"ר הוועדה המחוזית ירושלים על עמדת לשכת התכנון, כי לצורך שמירת האתר הארכאולוגי חורבת קיאפה בהקשרו הנופי ופיתוחו כגן לאומי, יש לבטל תכנית מפורטת לבינוי שכונה בת קרוב ל-1300 יחידות דיור בדרום רמת בית שמש.

 

בצעד חשוב זה, אולי חסר תקדים מסוגו, נקבעה מדיניות תכנון הרואה בשמירת המורשת ובפיתוח אתר ארכאולוגי בהקשרו הנופי, ערך שווה לצורך הדחוף בבניית יחידות דיור ובפיתוח של שכונות חדשות.

 

חורבת קיאפה, השוכנת בראש אחת הגבעות הסוגרות על עמק האלה מצפון, בין שוכה לעזקה, היא בעלת חשיבות ארכאולוגית והיסטורית רבה ונראות נופית בולטת. במקום שכנה עיר חשובה בתקופת ממלכת יהודה. חופרים אותה משנת 2007 הארכאולוגים יוסף גרפינקל וסער גנור, והיא ייחודית ברמת ההשתמרות הגבוהה שלה. באתר התגלתה הכתובת העברית הקדומה ביותר וממצאים ייחודיים נוספים, עיקרם מתקופת הברזל 2, והם כוללים חומת סוגרים, שני שערים, מערכות מגורים ופריט, המפורש ע"י החוקרים כמודל המקדש מאבן. יש המציעים לזהות אותה עם העיר "שעריים" המקראית שהוזכרה ברשימת הערים של ממלכת יהודה וכן אחרי ניצחון דוד על גָּלְיָת, כשהפלשתים נסוגים בדרך שעריים לעבר גת ועקרון (שמואל א', י"ז, נ"ב).

 

בגבעות מצפון וממזרח לה נבנית במהירות העיר רמת בית שמש, לפי תכניות בנייה שאושרו באמצע שנות ה-90. על פי התכנית, היה אמור האתר להישמר כמובלעת פתוחה, המוקפת בינוי משלושה כיוונים. את התכניות המפורטות תכננו עשרות מתכננים, מומחים ויועצים בהובלת משרד הבינוי והשיכון. תהליך התכנון לווה בסקרים ארכאולוגיים, שבוצעו בשנות ה-90 (סקר רמת בית שמש ע"י יהודה דגן, 1995 וסקר מפורט ע"י אלה נגורסקי, 2011). בשטח המיועד לבינוי סומנו מאות אתרי עתיקות. הגישה התכנונית שהציגה רשות העתיקות בעניין האתרים הקטנים בהיקפם הייתה לאשר את תכניות הבינוי, בתנאי שההחלטה על גורלם תתקבל לאחר החפירה שלהם, בהתאם לממצאים, סמוך לזמן פיתוח השטח. בשונה מהם, האתרים הגדולים והמרכזיים כמו ירמות ובית נטיף הושארו כמובלעות בתוך השטח הבנוי וסמוך לו. בתהליך תכנון העיר לא גובשה תפיסת תכנון לאתרים אלה, להתמודדות עם מצבם החדש ולא הותוו פתרונות לאופן שימורם, הצגתם, הנגישות אליהם והיראותם בנוף העירוני.