בחלקו המערבי של קיבוץ הגושרים, בשטח בית העלמין, ניצבת טחנת קמח ולה אמת מים באורך העולה על 200 מטרים. האמה הובילה מים מהפלגים המזרחיים של נחל דן אל שלוש עמדות טחינה מקבילות שהקנו לה את שמה "הטחנה המשולשת" (אל מת'לת'ה; الطاحون المثلثة). טחנה זו, מהגדולות המוכרות בצפונה של הארץ, הייתה בבעלות משפחת האמיר פעור. טחנת הקמח שימשה את תושבי עמק החולה במשך התקופה העות'מאנית ותקופת המנדט הבריטי, והאמה המשיכה לשמש את תושבי הקיבוץ להשקיית השדות עד שלהי שנות הארבעים של המאה שעברה. בסקר טחנות הקמח שביצעו החוקרים שמואל אביצור ושוקרי עראף, בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת, תועדה הטחנה בשיממונה שנים ספורות לאחר שהשימוש בה פסק (אביצור, 1963). עם השנים וההזנחה הלך מצבה של הטחנה והידרדר. שיני הזמן ונזקי מזג האוויר הובילו תהליכי בליה והרס. עצים, שיחים ועשבים רבים צמחו בסדקים ובין האבנים, הקירות מטו ליפול, חדרי הטורבינות התמלאו עפר ופסולת, וקמרונות קרסו. 

 

יוזמה משותפת של מינהל שימור עם מחוז גליל מזרחי וגולן ברשות העתיקות הובילה למימוש תכנית להצלת האתר ולתחזוקתו בסתיו 2017 . הפרויקט בוצע במימון רשות העתיקות ובשיתוף הקהילה המקומית. אל צוות השימור הצטרפו חניכות וחניכי המכינה הקדם צבאית במעין ברוך שהתנדבו למשימה, וחברי קיבוץ שסייעו בהיבטים לוגיסטיים של המיזם. תנאי השטח הכתיבו פינוי מפולות וחפירה נקודתית. אלה הניבו ממצאים מעטים המסייעים להבנתו של האתר ולתיארוך שלבים שונים בקיומו.