| צפת |
| גן המצודה |
| תעוד מצודת צפת |
| שם המזמין | המנהלה לפיתוח תשתיות ותיירות צפת |
| משך | פברואר-מרץ 2004 |
| מבצעים |
אדר' אמיר פרוינדליך
|
מטרת עבודת תעוד זו היתה לתאר את מרכיבי המצודה השונים ואת פריסתם על גבעת המצודה, לנתח את ערכי האתר, וכן להציע שחזור רעיוני של המצודה ושל שלבי התפתחותה. כל זאת כבסיס לתכנון מחקר ופיתוח המשכי באתר.
מצודת צפת מהווה נקודת ציון עירונית. היא ממוקמת בליבה של העיר העתיקה בנקודה טופוגרפית שלטת שמקנה לה איכויות של אקרופוליס. האתר משמש כשטח פתוח בלב רקמה עירונית מסורתית צפופה, המדגישה את איכויותיו של המקום ומייחדת אותו גם מבחינה נופית.
המחקר הארכאולוגי של מצודת צפת נמצא בראשיתו. עם זאת די בשרידים הידועים ובניתוחם כדי להכיר בגודלו של המבצר ובאיכויותיו האדריכליות. בחלקו הצפוני נחשפו אלמנטים אדריכלים מרשימים בכל קנה מידה: המגדל העגול ובור הפעמון שמתחתיו, בור המים הצלבני, החומה הפנימית הצלבנית וחרכי הירי, מגדל השער הממלוכי והכבש העולה אליו, מנהרת סתרים ועוד.
עם קום המדינה הוקם על גבי שרידי המבצר הצלבני והממלוכי גן עירוני בתכנונו של אדריכל הנוף שלמה אורן. הגן משלב בשטחו מגוון צומח, עמדות תצפית לסביבה הקרובה והרחוקה, ומצבת זיכרון לחללי מלחמת השחרור.
קיימות עדויות היסטוריות לביצורים בצפת כבר מימי הבית השני. עם זאת, השרידים החשופים היום הם מן התקופות הצלבנית, הממלוכית והעות'מאנית. עדויות היסטוריות רבות חשיבות קיימות לשתי התקופות הראשונות, האחת היא זו של בישוף מרסי, בנואה ד'אביניון, המתאר לפרטים את מערכת הביצורים של אמצע המאה הי"ג, והשנייה היא זו של שאמס א-דין אל עות'מאני, המתאר את תוספות הבנייה של בייבארס במהלך המחצית השנייה של אותה המאה. מניתוח העדויות ההיסטוריות והמחקר הארכאולוגי עולה שהמבצר הצלבני השתרע על שטח של כ-40 דונם, שטח הגדול משטח הגן היום. הוא כלל שתי טבעות הגנה. בזו החיצונית נספרו 7 מגדלים שהגנו על המבצר. עם הכיבוש הממלוכי נוספו למבצר הצלבני שני מגדלים לפחות. האחד, מגדל עגול מונומנטלי, כנראה מגדל ניצחון, בחלקו הצפוני של המבצר. השני, מגדל השער, שייתכן והוקם כנקודת קשר עם היישוב הממלוכי שהתפתח מדרום-מערב למצודה.
במהלך ההיסטוריה נוספו מבנים וביצורים על אלו מן התקופות הממלוכית והצלבנית. ניכר כי אלו עשו שימוש בשרידים הקדומים יותר כמסד, ולא היו פרי תכנון אדריכלי-צבאי.
מצודת צפת חדלה לתפקד בראשית שנת 1837 לאחר הרעש הגדול אשר פקד את העיר. משלב זה ואילך נבזזו שרידי המצודה באופן שיטתי על ידי תושבי העיר שנזקקו לחומרי גלם לשיקום בתיהם שחרבו. השרידים הפכו למקור בלתי נדלה של אבני בנייה וחומר גלם לתעשיית סיד מקומית. בשטח גן המצודה ניצבים שרידי ליבות של הקירות, המשמשים עדות אילמת לתוואי חומת המבצר ולבזיזתה השיטתית במהלך שתי המאות האחרונות.
במהלך החפירות הארכאולוגיות שנערכו במגדל השער ובחומה הפנימית הצלבנית התגלו קטעי חומה, קירות תמירים וחלקי קמרונות, אשר רעשי האדמה נתנו בם אותותיהם. ניכרת בהם סדיקה, שקיעות קרקע וקריסות כלליות. פעולות ייצוב ושימור ראשוני בוצעו במהלך החפירה לצורך בטיחות החופרים באתר. עם סיום החפירות, הושלמו פעולות שימור אלו לייצובם של השרידים במטרה לאפשר מעבר קהל באופן בטוח.
פעולות ההמשך הנחוצות באתר הן השלמת תכנון לייצוב של השרידים וייצובם, תכנון המחשה למבקרים בשתי רמות: האלמנט הבודד (כגון, חרך ירי, שער) וההקשר המבני והסביבתי כחלק ממכלול המצודה. כמו כן, המלצנו לבצע תעוד וסקר מקיפים למצודה כולה, כבסיס לתכנון פעולות שימור וייצוב של כלל השרידים הפזורים בגן המצודה.
לצפייה באיורים לחץ על כותרת האיור
|
|
